מחקר חדש: כמחצית מהפלסטינים הם צאצאים לעם ישראל. 35% הם אדומיים ומואביים שהתגיירו בתקופת החשמונאים

החפוש אחר שבטים יהודיים אבודים הפך זה מכבר לעסוק חובק עולם. ממרומי הרי ההימלאיה ועד לג'ונגל האפריקני, חוקרים ועוברי דרך מצביעים על שבטים שונים ומשונים שניתן לזהות אצלם סממן יהודי כזה או אחר.

אבל אם מקבלים את הנחותיו המהפכניות של החוקר צבי מִסִינַי, מסתבר שהשבט הישראלי האבוד המשמעותי ביותר נמצא כאן אצלנו, ממש מתחת לאף ואנחנו כלל לא מודעים לכך.

מול השבט האבוד הזה, טוען מסיני, אנחנו מנהלים כבר קרוב למאה שנים מלחמת דמים שסופה לא נראה באופק. אנחנו צופים בו מידי ערב בחדשות, רואים את מנהיגיו קוראים למלחמת השמד נגד ישראל, מתלבטים איך להתמודד מולו וכל אותה העת איננו מזהים שמדובר בעצם בקרובי משפחה שהלכו לאבוד לפני שנים רבות ונתונים עדין במצב של גלות תודעתית מזהותם האמיתית. הכונה, למי שטרם ניחש, היא לאותה קבוצה המכונה, לטענתו, רק בטעות בשם 'העם הפלסטיני'.

מסיני אינו מופתע כשהוא שומע ספורים אודות מנהגים יהודיים או יהודיים למחצה שנצפו בכפרים פלסטיניים שונים. גם גשר הטרור הנבנה והולך בימים אלו בין הרשות הפלסטינית לבין אירן אינו מפתיע אותו. ''כל הקשרים הללו מובנים אם נכיר את ההסטוריה האמיתית של יושבי הארץ המכונים בטעות פלסטינים. הגיע הזמן להחליף דיסקט במח ולהבין שהסכסוך הישראלי-פלסטיני, הוא לאמתו של דבר סוג של מלחמת אחים. הפלסטיניים אינם ערבים. 85% מקרבם הם צאצאים ישירים של עם ישראל שחיו בארץ אחרי חרבן הבית'', כך הוא טוען.

מכל האמירות שהושמעו לגבי הסכסוך הישראלי-פלסטיני דומה שאמירה זו היא המפתיעה שבהם, אבל מסיני מגבה את טענותיו בהררים של מסמכים, מחקרים, טבלאות ותרשימים שעל איסופם הוא שוקד בחמשת השנים האחרונות. את המחקר ואת המסקנות המעשיות שהוא גוזר ממנו הוא מציג בספר חדש שרואה אור השבוע תחת הכותרת 'יאמן כי יסופר - בעית ארץ ישראל, שרשיה ופתרונה'.

תאוריה של בן גוריון

השיחה עם מסיני מרתקת וקולחת, סגנונו אנליטי וחד כיאה לאדם שרוב חייו המקצועיים עברו עליו בפתוח מוצרי תוכנה שעשו לעצמם שם בעולם. את קביעתו כי הפלסטינים הם צאצאי העם היהודי הוא משמיע רק אחרי שריכז חומר ממקורות רבים ומגוונים המאששים את הדברים. מספרים, נתונים ותאריכים מתגלגלים על לשונו בשטף ומשתלבים לכלל מסכת הסטורית מפתיעה ועוצרת נשימה של קורות ארץ ישראל באלפיים השנים האחרונות.

התאוריה ולפיה קיימת זיקה כלשהי בין הפלסטיניים ליהודים אינה חדשה. צבי מסיני שמע עליה מאביו עוד בהיותו ילד וכמה ממנהיגי הציונות כמו דוד בן גוריון ויצחק בן צבי אף השתעשעו ברעיון שהדבר עשוי לשמש בסיס לדו קיום בשלום בין האוכלוסיה היהודית לערבית בארץ. אבל מעטים התיחסו לרעיון ברצינות וברבות השנים הוא נדחק לשוליים ונשכח.

מסלול למודיו של צבי מסיני כללו למודי פיזיקה בטכניון, עתודאי מחשבים בממר''ם ותקופת מחקר ופתוח במכון 'ויצמן', לאחריה הקים את חברת 'סאפיינס', אחת מחברות התוכנה הישראליות הראשונות שפיתחה את מחולל הישומים היעיל ביותר בעולם, הרבה לפני שהמלה ''הייטק'' הפכה לנחלת הצבור הרחב. 22 שנים אינטנסיביות בחוד החנית של תעשית ההייטק הישראלית לא השכיחו ממנו את התאוריה המסקרנת עליה שמע בילדותו. לאחר שפרש מפעילות בעולם ההייטק לפני חמש שנים הוא החליט לשוב לנושא ולראות אם יצליח לפתח את הרעיון ולהעמיד אותה על בסיס מחקרי מוצק יותר.

לאן נעלמו יהודי ארץ ישראל?

מה שדרבן אותו, הוא מספר, היא ההכרה שבלי להכיר את ההסטוריה הנסתרת של ארץ ישראל אנחנו תקועים בעמות דמים חסר מוצא מול הפלסטיניים. ''בלי להכיר את העבר האמיתי של יושבי הארץ אין כל סכוי לשבור את מעגל הדמים'', הוא אומר.

התעלומה הראשונה בה החל לטפל היא חידה הסטורית שעד היום לא נמצא לה הסבר מקיף – לאן נעלמו מליוני היהודים שחיו בארץ ישראל עד חרבן הבית?

''החשיבה ההסטורית המקובלת היא שיהודי ארץ ישראל שנשארו בארץ לאחר חרבן בית שני, נכרתו ממנה בדרכים שונות ובכך התאפשר לזרים להיות רוב בארץ ישראל עד הקמת מדינת ישראל. אולם, חשיבה זו הינה ספקולציה שאינה מסתמכת על עובדות הסטוריות כלשהן. צורת היעלמותם של היהודים מארץ ישראל נשארה תמיד בגדר תעלומה הסטורית''. התשובה, אומר מסיני, היא שהם לא הלכו לשום מקום. הם רק שינו את שמם ובהמשך גם את דתם.

מספר היהודים שחיו בארץ ישראל בסוף ימי בית שני, הוא טוען, היה גדול יותר מהמספרים המקובלים בהם נוקבים החוקרים זאת משום שיש לקחת בחשבון לא רק את עם ישראל עצמו, אלא גם עמים שכנים, כגון אדומים ומואבים, שעל פי הידוע התגיירו בימי החשמונאים. רבים מיהודים אלו (להערכתו של מסיני מדובר בכ-700,000 נפש) נשארו בארץ גם אחרי החרבן. כאשר אדריאנוס קיסר שינה את שם הארץ ל'פלשתינה' הפכו יהודים אלו ל'פלסטיניים' אולם שמרו על יהדותם. הנתק העיקרי מהיהדות אירע בשנת 1012 כאשר חליף קנאי בשם אל-חאכם רדף את היהודים והטיל עליהם גזירות קשות. רבים לא עמדו בפתוי והתאסלמו למראית עין כאשר הם מקבלים את הכנוי 'מוסתערבים'.

השפעה פרסית

במשך מאות שנים נחלשה בהדרגה הזיקה היהודית של אותם 'מוסתערבים', בפרט אחרי שהכבושים החוזרים והנשנים תחת הצלבנים ו'הממלוכים' טשטשו עוד יותר את מעמדם הלאומי הנבדל. הפתיל היהודי של המוסתערבים נחלש רק לאחר תחילת התקופה 'העותומנית'.

קודם לכן עוד בשלהי התקופה 'הממלוכית', כאשר הארץ שממה ורבבות מאותם 'מוסתערבים' עזבו אותה, נדדו צאצאי המואבים והאדומים לפרס ושם, בלחץ רדיפות דת מורכבות, אימצו לעצמם אורח חיים מוסלמי מוחלט ושכחו כמעט לגמרי את מוצאם היהודי. במאה ה-19 שבה הקבוצה הזאת בשנית לארץ ישראל כשהם דבוקים בקיצוניות המוסלמית הפרסית והפכו לגורם העיקרי שגרם בקיצוניותו לנכור בין היהודים השבים לציון לבין אחיהם שנשארו בה. לגבי כל האחרים, אומר מסיני, ''מדובר למעשה ביהודים שדבקו בנאמנות לארץ, אך אונסו על ידי כובשים זרים להמיר את דתם''.

למרות זאת העבר הרחוק לא נשכח. ''איפה שאני מחפש היום אני מוצא את שרידי ההשתייכות היהודית של הפלסטינים'', אומר מסיני, ''בין הכפריים שמלים את ילדיהם בגיל של כשבוע ימים, בחמולת 'מוחמרה' ואחרות המדליקות נרות חנוכה, בכפר 'עוורתה' הסמוך לשכם, שם הזקנים עוד צמו סמוך ליום כפור''.

חזוק לטענה זו מוצא מסיני במחקרים גנטיים שנערכו בשנים האחרונות ואשר מצביעים על דמיון גנטי רב בין פלסטינים ליהודים שגדול בהרבה מזה שבין יהודים לערבים ואשר נמצא ברמת הקרבה הגנטית שבין עדות שונות בתוככי העם היהודי עצמו. המסקנות שלו ברורות מאד: כמחצית מקרב המכונים פלסטינים הם צאצאים ישירים לעם ישראל. עוד 35% מהם, הוא טוען, הם צאצאי האדומים והמואבים שהיו יהודים בגלוי במשך למעלה מאלף שנה מימי החשמונאים ועד ימי הכליף אל-חאכם. ''מה שקרוי בטעות ''העם הפלסטיני'' מהווה בעיקרו את העדה הארץ-ישראלית בעם ישראל, עדה הנמצאת עדין בגלות תודעתית''.

''לא מדובר בסוד גדול'', אומר מסיני, ''רבים מזקני הפלסטינים מספרים בגלוי שהם מצאצאי היהודים, אבל מתוקף הנסיבות הם אנוסים להתכחש לקרבה הזו ולישר קו עם האסלאם המיליטנטי הרואה ביהודים אויב''.

לעומת הפלסטינים המקוריים שמודעים למוצאם היהודי, אלו שסיבכו את המצב הם ''המתנחלים הפלסטיניים'', ערבים חסרי זיקה לארץ ישראל שהיגרו אליה כדי להתפרנס מהתפתחותה עקב העליה היהודית ובעיקר צאצאי האדומים והמואבים שעברו ממקום מושבם ההסטורי ממזרח הירדן למערבו. האחרונים רואים עצמם כיום כערבים גמורים. עיקר הטרור מאז תחילתו לפני למעלה מ-80 שנה, הוא אומר, מנוהל על ידי אותם ''מתנחלים'' וצאצאיהם.

הפתרון: ''תכנית התחברות''

מסיני אינו מסתפק במחקר ההסטורי המפתיע כשלעצמו אלא מבקש להסיק מכך מסקנות מעשיות מרחיקות לכת. ''מדינת ישראל צריכה לפעול כדי לחזק את מודעות הפלסטינים למוצאם היהודי ולאחר מכן להכיר במעמדם כאן בארץ כאזרחי המדינה. צריך ליזום 'תכנית התחברות' שתקרב באופן הדרגתי לפחות את מליון וחצי צאצאי עם ישראל המובהקים שמתוך כשלשה מליון הפלסטיניים החיים כיום ממערב לירדן. מובן שתכנית זו חייבת להתבצע בזהירות, בשלבים איטיים של כ-50,000 חוזרים לשנה, תוך בקרה וויסות''.

לשאלה כמה פלסטינים יקפצו על ההצעה יש לו תשובה מוכנה. ''רבים מהם מחכים לרגע בו יוכלו להתנער מהשלטון הנוכחי ההרסני. אם הם רק ידעו שיש להם גבוי ישראלי למהלך הזה הם יעשו את זה בשמחה'', כך הוא מאמין.

בחזונו של מסיני הפתרון הזה הופך לרציונאלי היחיד הקיים לסכסוך הישראלי-פלסטיני כאשר פלסטינים רבים יתייהדו ויקבלו מעמד שוה במדינת ישראל המורחבת. מהלך כזה ינטרל את האלמנט הפלסטיני מתוך הסכסוך הישראלי-ערבי ויאפשר למדינת ישראל ולמדינות העולם המערבי למקד את מאמציהם למיגור הטרור האסלאמי המהוה את הסכנה האמיתית לשלום העולם.

''על ישראל לחרוג מהמוסכמות המעצבות את צורת החשיבה השגרתית בנושא ולהשתמש בממצא ישן-חדש בקשר לזהות הפלסטינים. ממצא זה מאפשר, מחד, הסברה אפקטיבית ביותר ומאידך וחשוב מכל, פתרון צודק ובר קיימא לסכסוך''.

תחזית קודרת

אפשר לפקפק עד כמה החזון הזה ריאלי, אבל מסיני טוען שכרגע לא מונחת על השלחן אופציה מוצלחת יותר והזמן למציאת פתרון הולך ואוזל. ''לאף אחד אין פתרון מעשי. תכנית 'מפת הדרכים' עליה מדברים כרגע אינה יורדת לשרשי הבעיה. היא תביא רק לחתימת הסכם 'הודנה' ארוך טווח שתאפשר להנהגת הטרור להתחיל את האינתיפאדה השלישית, בעתוי שיהיה מתאים לה. ההבדל היחיד מול ארועי האינתיפאדה השניה יהיה בכך שהפעם נשק להשמדה המונית יהיה נפוץ יותר מבעבר והחמאס, אירן והחיזבאללה החליפו את יאסר ערפאת כגורם המשפיע מגבוה על הנהגת הטרור''.

חלק ניכר מספרו מוקדש לנתוח מעמיק של המגמות המדיניות המתפתחות באזור וגם מי שיחלוק על החלק ההסטורי בספר יתקשה להתעלם מהחזות הקשה שמסיני מציג המבוססת על מידע מודיעיני עדכני על כונותיה של אירן בתחום הטרור והנשק הלא קונבנציונאלי.

לדבריו, נסיגה אמריקאית מעירק לפני מיגור תשתיות הטרור במדינה כתוצאה מלחץ פוליטי פנימי בארה''ב תאפשר לאירן להכנס לוואקום שיווצר ולהשתלט על חציה הדרומי השיעי של המדינה. השתלטות זו יחד עם הנשק הגרעיני והאחר שאירן מפתחת וההשפעה הגוברת שיש לה ברשות הפלסטינית יהפכו אותה למעצמה אזורית ומכאן קצרה להתנגשות צבאית ישירה עם מדינת ישראל. במקרה הקל תוביל התנגשות זו לאינתיפאדה שלישית הרסנית וקשה מקודמותיה, במקרה הקשה יתחילו הטילים לעוף וישראל תמצא את עצמה תחת איום קיומי.

''אם לא נתחיל עכשיו לעכל את התחליף למוסכמות המקובלות'', הוא אומר, ''לא נהיה ערוכים בזמן כדי למנוע את התנגשות הדמים, גם כאשר כל אלה המשלים כיום את עצמם ואת האחרים ש''לנו זה לא יקרה'' יתפכחו מהאשליה''.