להחסיד רבינו יונה גירונדי זצ''ל
אשר ילמד האדם תמיד ובפרט בער''ה ועשי''ת
שלח לנו הקדוש-ברוך-הוא ביד עבדיו הנביאים וביד יחזקאל הנביא (יחזקאל יח ל- לא) נאום אדני אלהים שובו והשיבו מכל- פשעיכם ולא-יהיה לכם למכשול עון, השליכו מעליכם את-כל-פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב חדש ורוח חדשה ולמה תמותו. אדם אשר פשע וחטא ובא לחסות תחת כנפי-השכינה ולהכנס בדרכי-התשובה (תהלים לב ח) אשכילך ואורך בדרך-זו תלך:
ביום ההוא ישליך כל פשעיו אשר עשה, ויעשה עצמו כאלו כי היום נולד ואין בידו לא זכות ולא חובה, וזה היום תחלת מעשיו, היום יפלס אורחותיו שלא יטו מעגלותיו מדרך הטוב. ודרך זו תביאנו לשוב בתשובה שלמה, כי הוא יעשה עצמו כמשליך מעליו כבד העונות ועצם החטאים אשר עשה. ולא יבהילוהו רעיוניו אשר לא יניחוהו לשוב, כי יבוש מחטאיו, כי יחשוב, איך אוכל להעיז פני ולשוב, ואני חטאתי עויתי ופשעתי, כזאת וכזאת עשיתי, עברתי ושניתי ושלשתי עד אין ספורות, ואיך אבוא עוד לפניו כבשת גנב כי ימצא, כי בושתי לעמוד לפניו, ואף איך ארמוס חצריו, ואיך אשמור חוקיו. אל יחשוב כן. כי המסית יושב כזבוב במפתחי הלב, מתחדש עליו בכל יום, צופה ומביט להכשילו ומשים לבו לעצה הרעה הזאת. רק יחשוב, כי כן מדת הבורא יתברך, ידו פשוטה לקבל שבים. לכן טוב לו להשליך פשעיו ולעשות לו לב חדש.
וכה יעשה ביום טהרתו, בהתנדבו רוחו אותו להיות עבד לבוראו, יפיל תחנתו לפני בוראו, ויאמר:
אנא יי, חטאתי, עויתי, פשעתי כזאת וכזאת עשיתי מיום היותי על האדמה עד היום הזה. ועתה נשאני לבי ונדבה אותי רוחי לשוב אליך באמת ובלב טוב ושלם, בכל לבי ונפשי ומאודי, ולהיות מודה ועוזב, להשליך מעלי כל פשעי ולעשות לי לב חדש ורוח חדשה, ולהיות זריז וזהיר ביראתך. ואתה יי אלהי, הפותח יד בתשובה ומסיע לבאים לטהר, פתח ידך וקבלני בתשובה שלמה לפניך, וסיעני להתחזק ביראתך, ועזרני נגד השטן הנלחם בי בתחבולות ומבקש נפשי להמיתני, לבלתי ימשל-בי. והרחיקהו ממאתים וארבעים ושמונה אברים שבי, ותשליכהו במצולות ים, ותגער בו לבלתי יעמוד על ימיני לשטני. ועשית את אשר אלך בחוקיך, והסירות לב האבן מקרבי, ונתת לי לב בשר. אנא יי אלהי, שמע אל תפלת עבדך ואל תחנוניו וקבל תשובתי, ואל יעכב שום חטא ועון את תפילתי ותשובתי. ויהיו לפני כסא כבודך מליצי ישר להמליץ בעדי להכנס תפלתי לפניך. ואם בחטאי הרב ועצום אין לי מליץ ישר, חתור לי אתה מתחת כסא כבודך, וקבל תשובתי, ולא אשוב ריקם מלפניך, כי אתה שומע תפלה. ותמיד ירגיל בתפלה זו.
וזו הדרך אשר ילך בה ואת המעשה אשר יעשה להרגיל עצצו להשמר מכל חטא. בבקר בעת הקיצו משנתו, יחשוב בדעתו כי ישוב ויפשפש במעשיו, ולא יעות לפי כחו אפלו פסיעה אחת. לעת האכל, קדם שיאכל, יתודה על כל עונותיו. ואם עשה עוות בשום דבר, יתודה על הדבר בהעוותו. והודוי הזה ירחיקהו מכל עון וחטא, כי אם יבוא לידו דבר-עברה יזהר ממנה ויאמר בלבו, איך אעשה הרעה הגדולה הזאת, ולהתודות עליה, ואהיה מאותם שנאמר עליהם (תהלים עח לו-לז) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו-לו, ולבם לא-נכון עמו ולא נאמנו בבריתו, ואהיה כטובל ושרץ בידו. ואף כי אהיה בדעת קלה ומעוטה לפני בוראי, שלא אוכל לעמוד כנגד תאותי מפני כבודו שעה מועטת כזאת. ובהעלותו דבר זה בלבו ורוחו, אז ישמר מעברה.
ויהיה קל כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביו שבשמים. ואף מעון עקביו יהא נזהר, כי כל דרכיו יהיו במשקל. וכן אמר דוד (שם מט ו) למה אירא בימי רע, עון עקבי יסובני, והם העונות והמצות שאדם דש בעקביו ולא יחשבם לכלום. הגיע עת האכל, ויחפש ולא מצא את התרפים, אז יהא מודה ומשבח לפני בוראו על אשר עזרו משונאיו, וזכה להיות שעה אחת בתשובה בעולם הזה, ובזה יאכל אכילת שחרית. וקדם אכילת הערב יתודה הכל כאשר אמרנו, וכן מזמן אכילה שבערב יעשה עד זמן שכיבה.
הרי לך שלשה פרקים לשלשה ודויים, ככה יעשה כל הימים מיום תחלת תשובתו עד חדש ימים או שנה תמימה, עד שיתחזק ביראת הבורא ויניח כל מעשיו הרעים. וכשישמור עצמו מן העברות שהיה רגיל בהם, וכמה פעמים שבאו לידו ונזהר מהם, לא יירא עוד, כי מן השמים יסיעוהו, ואף העברות יחשבו לו לזכות. ועל פשעיו הישנים אשר השליך מעליו, יהיה תמיד תוהה ומתחרט, ומבקש עליהם מאת המקום למחותם מספר הזכרונות. וגם יענה נפשו עליהם. ואם אדם חלש הוא שאינו יכול לסבול ענויים קשים ותעניות, ימשוך מתאוותיו. ואל ימלא כל תאוותיו, לא במאכל ולא במשתה. וכן אמר הרב רבי אברהם בר דוד שהיה אחד מחסידי עולם, הגדר הגדול המעולה המופלא, מניעת המאכלות. וכן פרש דבריו, אל יעזב לגמרי מלאכול בשר ולשתות יין, כי דייך מה שאסרה תורה. אך בעת מאכלו ועודנו תאב לאכול, יניח ממנו לכבוד הבורא מתאוותיו ואל יאכל כפי תאותו. ודרך זו תמנענו מחטוא ותזכירנו אהבת הבורא יותר מתענית אחד בשבוע, כי זה בכל יום תמיד, מדי אכלו ומדי שתותו, יניח מתאותו לכבוד הבורא.
וישים לבו בתורה, אם היה רגיל ללמוד דף אחד, ילמוד שני דפים. כי גדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה. ויהיה מיסר עצמו בכפית יצרו לתורה ולמצות, והן הן יסורין של אהבה. ואל ילך אדם במצות הבורא כאדם העושה במקרה פעמים עושה פעמים מניח, אלא כולן יעשה בלב שלם תמיד. ואל יניח משום ענין, לא מפני עצלות, ולא מפני בושה. כגון, אם רגיל לאכול שלש סעודות שבת למצוה, ונתארח אצל בני אדם שאינם מחזיקים באותה מצוה, אל יניח המצוה מפני הבושה, כי אוי לה לאותה בושה, אלא יעיז פניו ויאמר, שימו [לחם] ואסעוד כזית כמצות הבורא. וכן כל כיוצא בזה. ואפלו אם יהיו העולם מתלוצצים עליו, מכל מקום יש לו להיות כפתי בעיניהם ולא יעבור על מצוה קטנה ממצות הבורא, שעל זה נאמר (משלי ה יט) באהבתה תשגה תמיד, כלומר באהבתה של מצוה תהיה שוגה ופתי להניח כל עסקיך ולדון בה. ודוגמת זה מצינו ברבי אלעזר בן פדת, שהיה יושב בצד שוק התחתון של צפורי ועוסק בתורה, וסדינו מוטל בצד שוק העליון, והיה נראה כפתי בעיני העולם בשביל אהבת מצות הבורא לעסוק בתורה (עירובין נד ב). ואם עשה כן ונפטר בחצי ימיו, נותנים לו שכר כאלו חי כל שבעים שנה, ימי שנותינו במצות. וזהו שאמר שלמה המלך עליו השלום בחכמתו (קהלת ה יא) מתוקה שנת העבד אם-מעט ואם-הרבה יאכל, אם ימיו מרובין או מועטין, שכרו של מועט כשכרו של מרובה. משה פרנס את ישראל ארבעים שנה, ושמואל הנביא פרנס עשר שנים, ושקלן הכתוב כאחד, דכתיב (תהלים צט ו) משה ואהרן בכהניו ושמואל בקראי שמו. משל למלך ששכר פועלים, והתחילו במלאכה לעשות באמונה. אמר המלך לאחד מהם, בא ונטיל במדינות, בגנות ופרדסים. הלך עמו כל היום, והאחרים טרחו במלאכתן. לעת ערב באו למלך ואמרו, תן לנו שכרנו, ובא אותו שטיל עם המלך ושאל שכרו כמו כן. אמרו האחרים, ומה יש לך לקח, הלא לא טרחת כל היום כולו באמונה במלאכה. השיב להם, על ידי לא נשאר לפעול. וראה המלך שהדין עמו ונתן לו שכרו. כן הוא כתוב במדרש תנחומא.
והשב אל ידמה בנפשו לומר, למה זה הבל איגע, לריק ולתהו כחי אכלה, כי איך תעמוד תשובתי לפני עונותי, וכל מה שאוכל לעשות לא יועיל כנגד העונות שעברו עלי. אל יאמר כן, כי הבטיח הקדוש-ברוך-הוא על ידי יחזקאל הנביא כי פשעיהם לא יזכרו עוד, דכתיב (יחזקאל יח כא-כב) והרשע כי ישוב מכל-חטאתיו אשר עשה ושמר את-כל- חוקותי ועשה משפט וצדקה, חיה יחיה לא ימות, כל-פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו, בצדקתו אשר-עשה יחיה.
ועוד מקרא מלא כתיב על הנבהלים על עונותיהם, לחזק ידיהם לשוב, דכתיב (יחזקאל לג י-יא) ואתה בן-אדם אמר אל- בית ישראל כן אמרתם לאמר כי-פשעינו וחטאתינו עלינו ובם אנחנו נמקים ואיך נחיה, אמר אליהם, חי-אני נאום אדני אלהים, אם אחפץ במות הרשע, כי אם-בשוב רשע מדרכו וחיה, שובו שובו מדרכיכם הרעים ולמה תמותו בית ישראל. וביד כל עבדיו הנביאים הזהיר אותנו השכם ושלוח על עסק התשובה. וגם רבותינו חכמי הדורות הזהירו מאד על התשובה ואמרו, שוב יום אחד לפני מיתתך. ואמרו, גדולה מעלתם של בעלי תשובה מצדיקים גמורים. וזהו שאמרו, מקום שבעלי תשובה עומדין, אין צדיקים גמורים עומדים. וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, דכתיב (הושע יד ב) שובה ישראל עד ה' אלהיך, והיא מן הדברים שנבראו קדם בראת העולם, וכן אמרו במדרש פרשת בראשית (בראשית ד יג)ויאמר קין אל-יי גדול עוני מנשוא, שעשה תשובה, ולכך יש בפסוק זה שבע תבות, לפי שהתשובה עולה עד כסא-הכבוד, שבעה רקיעים, שבעה אוירים. ועל ידי התשובה, ובא לציון גואל. וכן כתוב (ישעיה נט כ) ובא לציון גואל ולשבי פשע וגו'. ואין מי אשר יכול לדע ולהודיע עד היכן כחה של תשובה. לכן כל איש הירא וחרד, ישיב אל לבו יראת הבורא וישוב מכל חטאתיו ויכין לו לב חדש וטהור ונקי לעבוד את בוראו, וינהג את עצמו בכל אשר אמרנו, ועוד כהנה וכהנה, ויהיה ערום ביראה לחשוב מחשבות איך יוכל ליראה את השם הנכבד והנורא, ולעשות חפצי בוראו בינו ובין קונו ולא לעיני אדם להתפאר. ואשרי הזוכה ומזכה, וכל העולם לא נברא אלא בשבילו, שנאמר (קהלת יב יג) סוף דבר וגו' כי-זה כל-האדם, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ו ב) כל-העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה.
