שו''ע אורח חיים סימן רכו
היוצא לשדות או לגנות בימי ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים, מברך:
'ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, שלא חסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות כדי להנות בהן בני אדם'. ואילו לשון הברכה השגורה בפינו היא:... 'שלא חסר בעולמו דבר וברא בו בריות טובות ואילנות טובים להנות בהם בני אדם'. ונוסח הספרדים - כנוסח המקורי ברמב''ם אלא שמשמיטים שתי תבות 'ונאות כדי'
ודוקא באילני מאכל, אבל באילני סרק אינו מברך. ומפני שבניסן דרך האילנות שיוציאו פרחים, לכן העמידו ההלכה על ימי ניסן, אבל הוא הדין בשאר חדשי השנה, כשיראה פרחים באילנות, שיש לברך עליהם. ויש אומרים: אין מברכין ברכה זו, אלא בניסן
יש אומרים שאין מברכין ברכה זו בשבת ולא ביום טוב, אלא בחול. ודוקא כשהוא רואה לפחות שני אילני מאכל לאחר שלש שנות ערלה
ואין מברכין ברכה זו אלא פעם אחת בשנה בלבד. ואם לא ראה האילנות בלבלובם עד שכבר גדלו הפֵּרות שעליהם, יש אומרים שצריך לברך ברכה זו, ויש אומרים שאין צריך, ובפרט שגדלו הפֵּרות כל צרכם, שכבר הוקבעה לכל פרי ופרי ברכתו בפני עצמו, שחיָּב לברך 'שהחיָנו' על ראיתו. וכל ספק ברכה - להקל
ברכת החמה
(4) שו''ע אורח חיים סימן רכו
(א) היוצא בימי ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח אומר בא''י אמ''ה שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה ואם איחר לברך עד אחר שגדלו הפירות לא יברך עוד
